שוק העבודה רותח,
חברות חזקות וסופר מקצועיות
מתקשות לגייס עובדים טובים.
התופעה חוצה תפקידים וחברות.
ממהנדסי מכונות, עורכי דין, מכונאי רכב, אנשי מכירות,
טכנאים וכמובן משרות בהיי טק.
משפטים כמו "אני לא מצליח לגייס עובדים"
"אני מרגישה שהם מראיינים אותי ולא אני אותם"
"לעובדים היום יש חוצפה. הם רוצים נוחות. הם לא רוצים לעבוד קשה. הם רוצים שיאכילו אותם. שילמדו אותם, שישקיעו הם לפני שהם משקיעים מעצמם."
התהפכו היוצרות
לקוחות שלי, שתמיד היו מחוזרים על ידי עובדים,
יוצאים היום לפעולות של ציד ראשים, ללא אגו ובלי מגבלות.
מתקשרים לעובדים שיכולים להתאים להם ומפתים אותם לבוא לעבוד אצלם.
זה נכון.
העובדים דורשים יותר, נועזים יותר, "מפונקים" יותר, דורשים שכר גבוה יותר ובמקרים רבים גם מקבלים. מה שמכביד מאוד על המעסיקים. במיוחד חברות הביניים, אלו המעסיקות כמה עשרות עובדים ונטל השכר גבוה גם כך.
זה לא מסתיים רק בשכר, זה משפיע על איכות העבודה של העובד, על המוכנות שלו להשקיע שעות, על הזמינות שלו.
הפער הקיים היום בין הדורות, אפילו בין מנהלים בגילאי 40 שמגייסים היום, הוא גדול.
"אני למדתי לבד, הייתי מוכנה להשקיע שעות, היה חשוב לי שיהיו מרוצים ממני. היום זה לא ככה. הם לא מוכנים ללמוד לבד הם רוצים שנלמד אותם הכל. הם באים אלינו בדרישות ותנאים".
העובדים היום דואגים יותר לעצמם
מבקשים שעות עבודה מוגדרות והפרדה ברורה בין פנאי לעבודה.
הם בררנים יותר ומוכנים להמתין בבית עד שתגיע המשרה שהם רוצים.
כחברה, במובן של society, אני אומרת – וואלה. הגיע הזמן.
הדור החדש דואג לעצמו, שם את עצמו לפני המעסיק, את הצרכים שלו, הפנאי שלו, רוצה להיות במקום שטוב לו ומתגמל אותו.
עבור מעסיקים זה קושי אמיתי וממשי.
לעיתים עד פגיעה חמורה מאוד ביכולת של החברה להמשיך לפעול ולספק את השירותים שהיא מוכרת. קושי שלא ניתן לנפנף או להתעלם ממנו. גם כך מרכיב השכר הוא היקר ביותר במרכיבי ההוצאות, ועכשיו הוא יוצר בעיה אמיתית בריווחיות של החברות. חברות ענק עוד יכולות לעמוד בזה. חברות בינוניות מתקשות ממש.
במפגשי מנהלים שאנחנו מעבירות, עולים האתגרים האלו במלא עוצמתם.
השאלה, האם עמוק בפנים, בצרכים הבסיסיים של האנשים, האם באמת יש הבדל בין אז להיום?
האם מה שהמחקרים הראו עד היום כבר לא תקף?
הצורך בשייכות, בהרגשה שאני משמעותי, שיש לי אוטונומיה לעשות את הדברים בדרך שלי, שיש לי לאן להתפתח ולגדול. הידעה שאני מביאה לשינוי.
האם הדברים האלו באמת השתנו והפסיקו להיות חשובים לעובדים?
האם הדברים באמת הפסיקו להיות חשובים לעובדים?
אני חושבת שלא.
במהות אני מאמינה שהדברים לא השתנו.
רק מורכב יותר להוציא אותם החוצה.
הם מוסתרים תחת קליפות, נוספו להם דברים נוספים, אבל בפנים הצרכים האלו קיימים והם מאוד משמעותיים.
כן. יש שינוי.
כן. למנהלים של היום קשה להתמודד עם השינויים הללו.
אבל, ההקשבה לתנועה הזו תצמיח את כולם.
ההקשבה לתנועה החדשה הזו תצמיח את כולם
השינוי מכריח את המנהלים ללמוד על עצמם. לפתח יכולות חדשות של הנעת עובדים, של גיוס עובדים.
זה כמו מטוטלת כזו.
שינוי לא קורה בעדינות. מגמה חדשה מתפרצת והיא אנטיתזה למה שהכרנו.
השינוייים הקיצוניים מזכירים לי, כשנפתחתי לעולם הרוח, הייתי קיצונית, הזנחתי את החומר והלכתי עם הרוח. זו הפכה להיות האמת היחידה. היא ורק היא.
ככה שינויים קורים.
עוברים בקיצוניות ממצב אחד למצב השני, כמו משחק המנהלים שמשחררים כדור קטן בצד אחד, והוא מעיף את הכדור בצד האחר בעוצמה, אחרי מספר הקשות מגיע איזון בין שני הצדדים עד שהכל נרגע.
אנחנו נמצאים בשיא התנועה. בקיצוניות. יעבור עוד זמן עד שנגיע לאיזון חדש.
בינתיים
המנהלים והחברות יהיו חייבים לעשות שינוי בעצמם.
בצורת הניהול, באיך מתקשרים את הדברים לעובדים, איך מחברים אותם למשהו גדול מהם. איך יוצרים אצלם את הרצון להשתייך לחברה.
אם בעבר עובדים שמו את מקום העבודה בעדיפות, היום העובדים שמים את עצמם בעדיפות. ועצמם זה גם להרגיש משמעותי, להרגיש תורם, מתפתח, לומד, חופש ופנאי יחד עם יציבות כלכלית. הרבה דברים 😊.
אני דווקא חושבת שהדור של היום יותר ערכי ומחפש יותר משמעות. פחות לוקח את הדברים כ "ראה וקדש".
זה רק אומר שמנהלים של היום חייבים לפתח אצלם מקומות חדשים של הנעת עובדים.
בעבר זה היה בגדר נחמד, חשוב, אבל לא חובה מצליחים גם כך, היום לא מצליחים לגייס ובטח לא לשמר עובדים מיומנים וטובים ללא משמעות, ללא הקשבה, ללא אכפתיות באמת.
אשמח לשמוע מה דעתכם, איך אתם מתמודדים עם התופעה החדשה? מה הייתם ממליצים למנהלים של היום?
מתמודדים עם אתגרים דומים?
צרו איתי קשר ונסייע לכם להפיק את המירב מהמצב החדש.
סדנאות, ליווי אישי ופיתוח מנהלים ועובדים מותאם לעידן החדש בעבודה.
בתמונה – קורס פיתוח מנהלים – בין סשן לסשן, בין תובנה לעוד אסימון שנופל מעלים אנרגיה בתנועה טובה ובריאה.
